Dīgha Nikāya 12
Lohicca Sutta—לוֹהִיצַּ'ה סוּטַּה
12. השיחה עם לוֹהִיצַּ'ה
הברהמין לוֹהִיצַּ'ה (Lohiccabrāhmaṇavatthu)
כך שמעתי. פעם נדד הבּוּדְּהַה בקוֹסַלַה עם קבוצה גדולה של כחמש מאות נזירים, וכאשר הגיע לסָאלַבַטִיקָא הוא נשאר לשהות שם. באותה עת, הברהמין לוֹהִיצַּ'ה התגורר בסָאלַבַטִיקָא, מקום מאוכלס בצפיפות, עשיר בצמחייה, עצים, מים ותירס, אשר הוענק לו על ידי פַּסֵנַדִי מלך קוֹסַלַה כמתנה מלכותית הנושאת סמכות מלכותית.
ובלוֹהִיצַּ'ה עלתה המחשבה המרושעת הבאה: 'נניח ופרוש או ברהמין כלשהו מגלה תורה מיטיבה. משהצליח בכך, אל לו לספר על כך לאיש, שכן מה יכול אדם לעשות עבור זולתו? יהיה זה כאילו אדם שניפץ את כבליו הישנים, יכבול את עצמו בחדשים. אני טוען שזה מעשה רע ששורשיו בהיאחזות, שכן מה יכול כבר לעשות אדם עבור זולתו?'
ולוֹהִיצַּ'ה שמע שהפרוש גוֹטַמַה הגיע לסָאלַבַטִיקָא ושדיווחים טובים נפוצו בנוגע לאדון המכובד הזה: 'האדון המכובד הזה הינו אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדֶווֹת, המָארוֹת, והבְּרַהְמוֹת שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדְהַמַּה הנפלאה בתחילתה, נפלאה באמצעה ונפלאה בסופה, ברוחה ובלשונה. והוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין.' ואכן, טוב לראות כאלה אַרַהַנְטים.
אז אמר לוֹהִיצַּ'ה לבְּהֵסִיקַה הסַפַּר: "בְּהֵסִיקַה ידידי, גש אל הפרוש גוֹטַמַה, דרוש לבריאותו בשמי ואמור לו כך: 'אנא מהמכובד גוֹטַמַה שיסעד מחר יחד עם נזיריו בשולחנו של הברהמין לוֹהִיצַּ'ה."
"כן, אדוני", אמר בְּהֵסִיקַה, ומילא את השליחות. והבּוּדְּהַה הסכים בשתיקה.
לאחר שבְּהֵסִיקַה הבין את הסכמת המכובד בשתיקה, הוא קם ממושבו וחלף על פני הבּוּדְּהַה תוך שהוא שומר את ימינו כלפיו. ולאחר מכן חזר אל לוֹהִיצַּ'ה והודיע לו על הסכמת המכובד.
ומשהתקרב הלילה לקיצו, לוֹהִיצַּ'ה דאג שיוכנו בביתו מזונות קשים ורכים. ולאחר מכן שלח את בְּהֵסִיקַה להודיע למכובד שהארוחה מוכנה. והבּוּדְּהַה, לאחר שהשכים בבוקר, לקח את גלימתו וקערתו, והלך יחד עם נזיריו לסָאלַבַטִיקָא.
שם בְּהֵסִיקַה הספר הלך בקרבת הבּוּדְּהַה ואמר: "אדוני, בלוֹהִיצַּ'ה עלתה המחשבה המרושעת הבאה… אכן, אדוני, אלה המחשבות של הברהמין לוֹהִיצַּ'ה."
"יתכן שכך הדבר, בְּהֵסִיקַה, ייתכן שכך הדבר."
הפגישה עם הברהמין לוֹהִיצַּ'ה (Lohiccabrāhmaṇānuyoga)
לאחר שהגיע הבּוּדְּהַה למעונו של לוֹהִיצַּ'ה והתיישב על הכסא שהוכן לכבודו, שירת לוֹהִיצַּ'ה את הבּוּדְּהַה ומסדר הנזירים במו ידיו, והציע להם מבחר של מזונות קשים ורכים עד ששבעו. משהסיר המכובד את ידו מן הקערה, בחר לוֹהִיצַּ'ה מושב נמוך והתיישב במקום ראוי. והבּוּדְּהַה פנה אליו ואמר: "לוֹהִיצַּ'ה, האם נכון שעלתה בך המחשבה המרושעת הבאה… (כמו בפסקה 2)?"
"אכן כן, המכובד גוֹטַמַה."
"אמור לי, לוֹהִיצַּ'ה, האין אתה מתגורר בסָאלַבַטִיקָא?"
"אכן כן, המכובד גוֹטַמַה."
"ובכן, אם אדם מסויים יאמר: 'הברהמין לוֹהִיצַּ'ה שוכן בסָאלַבַטִיקָא והוא בלבד צריך ליהנות מכל הפירות וההכנסות של סָאלַבַטִיקָא, מבלי לחלוק דבר עם איש'—האם אדם שכזה לא יהווה סכנה לאריסיך?"
"אכן כן, המכובד גוֹטַמַה, איש כזה יהווה סכנה."
"וככזה, האם יחפוץ ברווחתם או לא?"
"לא יחפוץ, המכובד גוֹטַמַה."
"האם ליבו של אותו אדם, שלא חפץ ברווחתם, יהיה מלא באהבה או בשנאה כלפיהם?"
"בשנאה, המכובד גוֹטַמַה."
"ובלב מלא שנאה, האם יש השקפה נכונה או השקפה שגויה?"
"השקפה שגויה, המכובד גוֹטַמַה."
"אך לוֹהִיצַּ'ה, אני מכריז שהשקפה שגויה מובילה לאחת משתי התוצאות—גיהינום או לידה מחדש בממלכת החיות."
"מה דעתך, לוֹהִיצַּ'ה, האם פַּסֵנַדִי מלך קוֹסַלַה שוכן בקָאסִי-קוֹסַלַה?"
"אכן כן, המכובד גוֹטַמַה."
"ובכן, אם מישהו יאמר: 'המלך פַּסֵנַדִי שוכן בקָאסִי-קוֹסַלַה והוא בלבד צריך ליהנות מכל הפירות וההכנסות של קוֹסַלַה, מבלי לחלוק דבר עם איש'—האם לא יהווה אדם שכזה סכנה לאריסיו של המלך?… האם לא יהיה ליבו מלא בשנאה… והאם לא תהיה זו השקפה שגויה?"
"אכן כן, המכובד גוֹטַמַה."
"אם כך, לבטח אם מישהו ידבר כך על הברהמין לוֹהִיצַּ'ה… תהיה זו השקפה שגויה.
באותו אופן, לוֹהִיצַּ'ה, אם מישהו יאמר: 'נניח שפרוש או ברהמין מגלים תורה מיטיבה, ומשהצליח בכך, אל לו לספר על כך לאיש, שכן מה יכול אדם לעשות עבור זולתו?' הוא יהווה סכנה עבור אותם צעירים ממשפחה טובה, אשר הולכים בדרך הדְהַמַּה והמשמעת שהורה הטַטְהָאגַטַה ומגשימים הישגים נעלים כגון פרי הכניסה-לזרם, פרי החזרה-פעם-אחת, פרי אי-החזרה ואת פרי האַרַהַנְט—וכך גם אלה שהבשיל עבורם זרעי הלידה מחדש בממלכת הישויות. כיוון שהוא מהווה סכנה עבורם, אין בו חמלה וליבו כבול בעויינות' וזו מהווה השקפה שגויה אשר מובילה לאחת משתי תוצאות—גיהינום או לידה בממלכת החיות.
אם כך, לבטח אם מישהו ידבר כך על המלך פַּסֵנַדִי, הוא יהווה מקור סכנה לאריסי המלך, לך ולאחרים…
באותו אופן, לוֹהִיצַּ'ה, אם מישהו יאמר: 'נניח שפרוש או ברהמין מגלים תורה מיטיבה, ומשהצליח בכך, אל לו לספר על כך לאיש, שכן מה יכול אדם לעשות עבור זולתו?'… וזו מהווה השקפה שגויה אשר מובילה לאחת משתי תוצאות—גיהינום או לידה בממלכת החיות.
שלושה סוגי מורים (tayocodanārahā)
לוֹהִיצַּ'ה, ישנם שלושה סוגים של מורים בעולם הראויים לגנאי, ומי שמגנה מורה שכזה, הרי שגינויו ראוי, נכון, בהתאם למציאות וללא פגם. אילו שלושה? ובכן לוֹהִיצַּ'ה, מורה שיצא לפרישות אל חיי חסר-בית אך לא השיג את מטרת החיים הרוחניים. ומבלי להשיג מטרה זו הוא מורה לתלמידיו תורה באומרו: 'זה לטובתכם, זה לאושרכם.' אך תלמידיו אינם חפצים לשמוע, הם אינם מעוררים בעצמם את התודעה התרה אחר התעוררות ומתייחסים בביטול להוראותיו של המורה. הרי שיש לגנות את האדם הזה ולומר: 'האיש הנכבד הזה עזב את ביתו… ומתייחסים להוראותיו בביטול. דומה הדבר לגבר המתעקש ליצור קשר עם אישה שדחתה אותו, או לחבק אותה על-אף שסובבה אליו את גבה.' אני מכריז שזהו לימוד רע ששורשיו בהיאחזות, שכן מה יכול לעשות אדם עבור זולתו? זהו המורה הראשון הראוי לגנאי…
'ושוב, ישנו מורה שעזב את ביתו והיה לחסר-בית, אך לא השיג את מטרת החיים הרוחניים. ומבלי להשיג מטרה זו הוא מורה לתלמידיו תורה באומרו: 'זה לטובתכם, זה לאושרכם.' תלמידיו חפצים לשמוע, הם מקשיבים, הם מעוררים בעצמם את התודעה שתרה אחר ההתעוררות, ואינם מתייחסים להוראותיו בביטול. הרי שיש לגנות את האדם הזה ולומר: 'האיש הנכבד הזה עזב את ביתו… דומה הדבר לאיש שנטש את שדהו וחושב ששדה של אחר זקוק לניכוש.' אני מכריז שזהו לימוד רע ששורשיו בהיאחזות, שכן מה יכול לעשות אדם עבור זולתו? זהו המורה השני הראוי לגנאי…
ושוב, ישנו מורה שעזב את ביתו והיה לחסר-בית, והשיג את מטרת החיים הרוחניים. משהשיג מטרה זו הוא מורה לתלמידיו תורה באומרו: 'זה לטובתכם, זה לאושרכם.' אך תלמידיו אינם חפצים לשמוע, הם אינם מעוררים בעצמם את התודעה שתרה אחר ההתעוררות, ומתייחסים בביטול להוראותיו של המורה. גם המורה הזה ראוי לגנאי באמירה: 'האיש הנכבד הזה עזב את ביתו… יהיה זה כאילו אדם שחתך את כבליו הישנים, כבל עצמו בחדשים.' אני מכריז שזהו לימוד רע ששורשיו בהיאחזות, שכן מה יכול לעשות אדם עבור זולתו? זהו המורה השלישי הראוי לגנאי… אלה שלושת סוגי המורים הראויים לגנאי."
מורים שאינם ראויים לגנאי (nacodanārahasatthu)
לאחר מכן אמר לוֹהִיצַּ'ה: "גוֹטַמַה המכובד, האם יש בעולם מורים שאינם ראויים לגנאי?"
-55 'הנה לוֹהִיצַּ'ה, טַטְהָאגַטַה מופיע בעולם—אַרַהַנְט, ראוי להערכה, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו… והוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין.
בעל-בית יוצא לפרישות אל חיי חסר-בית ומתרגל מוסריות… (סוּטַּה 2, פסקאות 41–63) כך הוא מפתח את המוסר במלואו. הוא מרסן את דלתות החושים… (סוּטַּה 2, פסקאות 64–74). הוא משיג את הגְ'הָאנַה הראשונה… (סוּטַּה 2, פסקאות 75–76). וכאשר תלמיד של מורה מגיע להישג מצויין שכזה, הרי שמורה כזה אינו ראוי לגנאי בעולם. ואם מישהו מגנה מורה כזה, הרי שהגינוי אינו ראוי, אינו נכון, אינו בהתאם למציאות, ושגוי.
-62 הוא משיג את שלוש הגְ'הָאנוֹת האחרות… (סוּטַּה 2 פסקאות 77–82) ותובנות שונות… (סוּטַּה 2, פסקאות 83–84). וכאשר תלמיד של מורה מגיע להישג מצויין שכזה, הרי שמורה כזה אינו ראוי לגנאי בעולם. ואם מישהו מגנה מורה כזה, הרי שהגינוי אינו ראוי, אינו נכון, אינו בהתאם למציאות, ושגוי.
-77 הוא מגשים את ארבע אמיתות האציליים, את הדרך ואת חדלון התחלואים המנטאליים… (סוּטַּה 2, פסקאות 85–97). וכאשר תלמיד של מורה מגיע להישג מצויין שכזה, הרי שמורה כזה אינו ראוי לגנאי בעולם. ואם מישהו מגנה מורה כזה, הרי שהגינוי אינו ראוי, אינו נכון, אינו בהתאם למציאות, ושגוי."
לשמע הדברים האלה, אמר הברהמין לוֹהִיצַּ'ה למכובד: "המכובד גוֹטַמַה, הרי זה כאילו אדם תפס בשערותיו של אחר אשר מעד ונפל לתוך בור, משך אותו והעמידו על קרקע מוצקה—כך גם ממש אני שנפלתי לתוך בור ניצלתי בידי המכובד גוֹטַמַה!
מצוין, אדוני, מצוין אדוני! בדיוק כמו ליישר מה שהפוך, או לחשוף מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להחזיק מנורה במקום חשוך כך שבעלי עיניים יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, המכובד הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. אני שם את מבטחי בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. יקבל נא אותי המכובד כתומך מעתה ועד סוף חיי!"